וסמך לכאן פרשת הנזיר. ואמר איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר. להורות שמצד היין והתענוגים אדם נפתה אחר הערוה והעבירה. כאומרו זנות יין ותירוש יקח לב. ואמרו אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. ואמרו הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ובמה יזיר עצמו מן היין ומן העבירה. בנודרו נדר לה'. כי כשיראה יצרו גובר עליו יקפוץ בשבועה ויאמר חי ה' אם אעשה דבר כזה. כאומרם ז"ל בבועז חי ה' שכבי עד הבקר. למי נשבע ליצרו נשבע שהיה עומד על ימינו לשטנו ואומר לו אין עון בזה כי רות פנויה היא וכבר בטלה מטומאתה. והוא לא רצה ונשבע ליוצרו כדי שלא יפתהו. והיה מתפלל ואומר יהי רצון מלפניך שלא תתנני שיחה בפי הבריות. באופן שאיש אל ידע בדברים האלה. וכן אל יודע כי באה האשה הגורן היא גורן השעורים. כי זה רמז אל בעל הסערה שהיה רוצה לפתותו. ובדבר כזה הותרו השבועות כאומרו נשבעתי ואקיימה וכן נשבע להרע. ולכן אמר בנזיר כי יפליא לנדור נדר נזיר. כי אין תיקון אחר להזיר אדם עצמו מן היין ומן התענוגים. אלא לנדור נדר ולשים על לבו בכח אל. לבלתי התגאל על כל התועבות האל:
ואמר כי יפליא. כי אחר שהאדם נמשך אחר התענוגים והבלי הזמן. פלא גמור יהיה אם יוכל להזיר עצמו מהם. אבל זה יהיה בנדר להזיר לה'. ובשביל אהבתו תהיה כוונתו. וכל מגמתו ראוי שיהיה לשבר העומד לעומתו. כי הוא הצר הצורר תמיד האדם בערמתו. ובזה יהיה קדוש לאלהיו. נזיר אלהים יהיה פרוש מן היין והשכר פן ישתה וישכח מחוקק. ובזה יהיה פרוש מכל מיני מדות הדין. ודבק בשם ה' וברחמיו. ולכן אמר בשמשון נזיר אלהים. שהיה ראוי להיות פרוש מכל מיני מדות הדין שהם רמז לחטא האדום. ולכן אמר בעשו שהוא שטן הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי אין תאותו אלא הלעטה ואכילה ושתיית היין. כאומרו הוי משכימי בבקר שכר ירדופו. שנראה להם שהם רודפים אחר השכר להשביע עצמם כפי הצורך. ואח"כ מאחרי בנשף יין ידליקם ויבער בהם כאש בנעורת. או יאמר יין ידליקם שהיין ומדות הדין והחטא האדום כיין. ידליקם וירדפם עד חובה אשר משמאל. כאומרם ז"ל עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה. ולכן להפריש הנזיר מזה. אמר מיין ושכר יזיר. וכן תער לא יעבור על ראשו. לפי שהיא מדה"ד כאומרו יגלח ה' בתער השכירה. ובזה קדוש יהיה. דבק בשם ה' גדל פרע שער ראשו. לפי שהשער באיש הוא הודו והדרו. כדוגמא של מעלה כדכתיב שעריה כתלג חיוור. וכל זה תבין משער שמשון שהיה כחו והדרו ואחר שחטא סר כחו והדרו ושערו. וכן צוה לנזיר על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא דומה לכ"ג. ולכן אמר כי נזר אלהיו על ראשו כמו שאמר בכ"ג:
וחזר לומר כל ימי נזרו קדוש הוא לה'. להורות שצריך לשמור עצמו מכל ספק טומאה. וכן שלא יכנס לבית שיש בה גוסס שיוכל למות פתע פתאום. וזהו וכי ימות מת עליו פתע פתאום. וצוה עליו בקרבן לכפר עליו מאשר חטא על הנפש. ר"ל שחטא במה שלא נזהר מטומאת נפש שמת עליו פתאום והוא צריך לחזור לנזירותו מחדש. וזהו שאמר על שציער עצמו מן היין. ולפי שזה האדם קודם נזירותו. חטא בסיבת התאוות הגוברות עליו במחשבה ובמעשה. הצריך קרבן במלאת ימי נזירותו עולה וחטאת ושלמים. עולה לכפר על הרהור הלב. וחטאת על מעשה. ושלמים להשלים נפשו בשלימות האמיתי. ולכן צוה וגלח את שער ראש נזרו ונתן על האש. לפי שאולי ישוב לחטוא ביצרו הגובר עליו. צוה עליו לשרוף שער ראשו כאומרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. בענין שיזכור מה שעבר עליו מן הצער. ולא ישוב להתחמם באש התאוות אלא שישרפם באש:
ואמר ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלה אחת ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר. להורות לו שצריך להתגבר ביד חזקה ובזרוע נטויה. להשמר מכף מעול וחומץ הוא שאור שבעיסה המעכב על ידו. ושיתדבק במצה שמורה להיות בן חורין. וזהו ורקיק עצה אחד. וכן רמז בזה שאין ראוי לאדם לחזור להפריש עצמו מיין התאוות מכל וכל. אלא שיהנה קצת מהעולם מעט צרי לשמירת הבריאות. ומעט דבש ללקיחת תענוג. ואת היותר יחרים. וזה לזרוע בשלה וחלה אחת ורקיק אחת. כי אלו הדברים הצריכים לקיום חייו. ולכן יצאו שלמים של נזיר לידון בזרוע בשלה יותר מכל השלמים כולם. כי הזרוע הוא אחד מס' באיל. ולכן אמרו האחרונים קבלה בידינו. שאין עוף שאין בו ששים כנגד דם הלב להיות בטל בששים. וזה לימדוהו מזרוע בשלה מן האיל. וזהו להורות שיש לו ליהנות אחת מששים מזה העולם בהיתר. ולכן אמר ואחר ישתה הנזיר יין. כלומר ע"ז התנאי ישתה הנזיר יין. כי מובטח לו שלא יחטא. אבל אם ירצה לילך אחר מראית עיניו כבראשונה יענש:
וזה תמצאהו מפו' בשמשון. כי לפי הברכות שקיבל מיעקב זקנו וממרע"ה ומהמלאך שבשר לאמו. היה ראוי להיות דבוק בשם ה' מכל האדם. והוא לא רצה להיות נזיר אלהים פרוש ממדת הדין. אלא דבק בו ובעל בת אל נכר נפל ביד אשתו. ולכן תמצא שכתוב בזאת הפרשה איש כי יפליא. ונאמר בשמשון והוא פלאי. וכן אמר ומפליא לעשות. להורות כי זאת הפרשה איש כי יפליא. הרומזת על שמשון שהיה נזיר אלהים מן הבטן. ולא יהיה נזיר אחר כמוהו. אם לא יהיה נוטה אחר שרירות לבו. כי כן הבטיח המלאך והוא יחל להושיע את ישראל. ולא יהיה גבור כמוהו אעפ"י שיהיה פרוש מן היין. וזהו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ועכ"ז והוא יחל להושיע את ישראל. אעפ"י שלא יגמור הדבר מצד חטאו וזה פלא גמור. כי לאמו צוה להפריש עצמו מן היין. וכן אביו התפלל לפני ה' ואמר יבא נא עוד אלינו ויורנו. כי אני בספק אם אשמור עצמי מכל אלו הדברים כמו האשה אם לאו. כי משפט הנער כבר היו יודעים אותו. אחר שאמר בו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ולכן באתהו התשובה מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. ר"ל מכל הדברים שאמרתי לאשתך תשמר אתה. וזהו תשמר כי זכר נמצא כנקבה נסתרת. ולכן מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל כל אשר צויתיה. תשמר אתה. כי זה דבר יותר ראוי לך מלאשה. אבל לפי שהאשה נמשכת יותר אחר התאוות צויתיה בראשונה. ולפי שמנוח היה חושב שהיה נביא ה'. אמר נעצרה נא אותך. והמלאך השיב לו לפי דרכו אם תעצרני לא אוכל בלחמך. כי לא היל"ל אלאלא אוכל סתם אבל א"ל בלחמך. לפי שלא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. ולפי שלא רצה לאכול אמר מה שמך כי יבא דברך וכבדנוך. ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי. כי אין לנו שם ידוע אלא לפי הפעולות שאנו עושים ידועים שמותינו. וזהו שאמרו במדבר סיני רבה אם אתה היית חכם לא היית שואל על זה כי מפרשת הנזיר היה לך ללמוד מה שמו. מה כתיב שם בנזיר איש כי יפליא. ואם כן אחר שבנזיר כתיב כי יפליא ואני באתי להפליא זה הנער להיות נזיר מן הבטן. למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. מזמן התורה שכתוב בה כי יפליא. כי זה וזה שוין באותיות. ולפי שהמלאך אמר לו ואם תעלה עולה לה' תעלנה. למד מנוח שהיה ראוי לעלות עולה. ולכן ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח:
וסמך לכאן ברכת כהנים אחר שסדר הדגלים בד' מחנות כמי שיוצא למלחמה. כאומרו שאו את ראש מבן עשרים שנה. והזהירם בדברים הצריכים לנפשם בענין הסוטה והנזיר. וסמך מיד ברכת כהנים שהיא ברכת לויה. להורות שההולכים אל המלחמה צריכים שמירה לויה. בין שתהיה מלחמת הגוף או מלחמת הנפש. מלחמת הנפש. כאומרו וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר תמיד הוא יצר הרע. כי אויבי האיש אנשי ביתו. ולכן צריך ברכה ושמירה. וזהו יברכך ה' וישמרך מיצר הרע וכן עולה בגימטריא יאר ה' שיאר פניו אליך כנגד היצר הרע. ישא ה' פניו אליך שירים השם פנים של זעם ממך שהוא היצר הרע. בענין שישים לך שלום ממלחמת יצר הרע. מלחמת הגוף. מן האויבים זהו יברכך ה' וישמרך מן האויבים. יאר ה' פניו אליך ויחונך בעיני כל העמים בענין שלא ילחמו עמך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ממלחמת האויבים כאומרו ונתתי שלום בארץ. או יאמר יברכך ה' יאר ה' ישא ה'. לפי שהשלימות והמעלה לפעמים יושג מצד האדם עצמו לפי שהוא ראוי. ולפעמים אע"פ שלא יהיה האדם ראוי לא מצדו ולא מצד האבות. יהיה ראוי לפי שכל העם יסכימו במעלתו. כמו שתאמר כי המלך להיות מלך ראוי שיהיה ראוי מצד עצמו. כאומרו הוא ובניו מלמד שאם בנו ראוי הוא קודם לכל אדם. ולפעמים אע"פ שלא יהיה ראוי. בשביל האבות יהיה ראוי. כאומרו בשלמה רק את הממלכה לא אקרע שבט א' אתן לבנך בעבור דוד עבדי. ולפעמים יהיה ראוי בשביל הסכמת העם. כאומרו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל. מי שיראה טוב לנו בלי שום בחינה. וכנגד אלו הג' אמר בכאן אלו הג' ברכות: כנגד הא' שיהיה ראוי מצד עצמו. אמר יברכך ה' וישמרך מצד עצמך. וכנגד הב' שהיא מצד האבות. אמר יאר ה' פניו אליך ויחונך. וידוע כי מלת פנים בתורה היא כמו קודם. כמו ופני לא יראו שת"א ודקדמי. וידוע כי מה שהוא קודם האדם הם האבות המולידים אותם. ואמר בכאן שיאיר השם הפנים הקודמים לך שהם האבות. כאומרו ויוציאך בפניו בפני אבות. באופן שהאבות יהיו ראויים ובזכותם יברכך ה' אע"פ שלא תהיה ראוי. וזהו ויחנך ע"ד חן כמו שפי' אצל ונח מצא חן בעיני ה'. וכנגד הג' שהיא שלפעמים אין האדם ראוי לא מצד עצמו ולא מצד האבות. כאומרו מה זה היה לבן קיש. וכן מצד היותו שאול רועה אתונות אביו לא היה ראוי. וזהו הגם שאול בנביאים. ויען איש משם ויאמר ומי אביהם. כלומר כי הנבואה אינה שורה מצד האבות אלא מצד היות האדם ראוי. והעד הנביאים האחרים שלא היו אביהם נביאים וזהו ומי אביהם. על כן היה למשל הגם שאול שהוא בלתי ראוי במספר הנביאים. אבל במלכות אמר הראיתם כי בו בחר ה' מצד עצמו. ולפי שלפעמים יהיה האדם נבחר מצד הסכמת העם בלי ערך עצמו ועצם האבות. אמר בכאן ישא ה' פניו אליך. ר"ל כשיקרה שהאבות לא יהיו ראויים ויסירם השם מעל פניו ויצאו. וזהו ישא ה' פניו שישא וירים האבות שקדמו לך שהם נקראים פנים כמו שכתבתי. וישם לך שלום מצד הסכמת העם. שכולם יסכימו במעלתך. כי שלום היא מלה כוללת. שלום האדם עם עצמו או שלום אחרים עמו. כי אין שלום אלא הסכמה ואחדות. ולכן נקרא השם שלום לפי שהוא אחד. והתורה נקראת שלום לפי שבה סוד האחדות. והמלכים נקראו שלום לפי שהם אחדים כאומרו מלאכי שלום:
או יאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' ישא ה'. ג' ברכות כנגד דין ורחמים ודין. יברכך ה' ברחמים. יאר ה' פניו אליך מצד הדין. שיאיר השם פנים של זעם בענין שתהיה מבורך מכח הדין. ישא ה' פניו אליך מכח הרחמים. ופי' ישא ה'. שירים אליך פניו ויביט בך בעין יפה פנים בפנים. כאומרו פנים בפנים דבר ה' עמכם. ולא יכבוש פניו למטה כאומרו וירא אלהים את בני ישראל. וכן אמר ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. אלא ישא ה' פניו וירים אותם למעלה לדבר אליך פנים בפנים. ולא יכבוש אותם למטה. בענין שישים עליך שלום ורחמים:
או יאמר ישא ה' פניו אליך. שיסיר השם ממך פנים של זעם. וישם לך שלום. שהוא רחמים. ואמר וישם לך שלום באחרונה. לפי שהשלום הוא כלל כל הטובות. והפכו כלל כל הרעות. כדכתיב עושה שלום ובורא רע. ולכן אמר עת מלחמה ועת שלום. ר"ל שיעשה שלום לנו עם כל העתים. ולכן אנו חותמים תפלתינו בשלום לפי שהיא חתימת כל הטובות. ולפיכך אנו מתחילין ג"כ ה' שפתי תפתח שהוא השואת היסודות. כי כמו שהשפתים סבת הדיבור. כן היסודות שבאדם סבת החילוק והפרוד. ובהשואת היסודות האדם בשלום ובמישור. וזהו ה' שפתי תפתח כמו ויפתח הגמלים. וכשהשם יחסום היסודות שלא יקטרגו על האדם. מיד ופי יגיד תהלתך. אבל אם הם חלוקים א"א להגיד האדם ולמשוך התהלה. וזהו אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. שזה כנגד ה' שפתי תפתח. אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. כי אם זה הרשע הוא שטן הוא יצר הרע כנגדי. מיד אני אלם ויש מחסום לפי. אבל כשיש שלום בארץ ובין היסודות. מיד בה' אהלל דבר. וזהו אודה ה' בכל לבי בלי חילוק. ומיד אספרה כל נפלאותיך. ולכן באה החתימה מעין הפתיחה עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו. בענין שיהיו כל היסודות בהסכמה אחת. ולכן אמרו שצריך שיתן שלום לשמאל תחלה. כי בשלומם יהיה לנו שלום אחר שבה תלוי המחלוקת והשלום. ולכן חתם בברכת כהנים וישם לך שלום. כי כשהשם יתעלה ישא וישלך ממך פניו של זעם. מיד ישם לך שלום:
ולכן אמרו כי בזאת הברכה יש בה סוד הלויה כי הלויה הוא חבור. ואחר שיש בה שלום יש בה לויה וחבור בין הגופים ובין האנשים. ולכן זאת הברכה יש בה סודות גדולים. ובה סוד כל התורה כולה שהיא שלום והיא עדות ואות בין השם ובינינו שהתרה בנו במדת השלום. והוא רוצה להיות בשלום עמנו ומבקש אהבתינו. ובה אנו משיגים למעלות הרמוזים בג' יודי"ן הראשונים יברכך יאר ישא. וזו היא למ"ד של לויה והוא"ו היא שם של וי"ו שהוא יהו"ה וי"ה של לויה. כנגדם יש באלו ג' פסוקים חמש עשרה תיבות כנגד י"ה. וכן ביברכך ה' וישמרך יש חמש עשרה אותיות כנגד י"ה. ובפסוק השני יש עשרים אותיות כנגד שם של אהיה שעולה עשרים ואחד. ועם השם הם עשרים ואחד. ובפסוק שלישי יש עשרים וחמשה אותיות. כנגד שם של יהו"ה שעולה עשרים ושש ועם השם הם עשרים ושש. ואותיות כל השלשה פסוקים עולות ששים. כנגד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. ולכן מפחד בלילות שהוא פחד גיהנם או פחד החלומות. יכוין בברכת החזן באלו הששים אותיות ויועילוהו. וכן הם כנגד ס' מסכתות. להורות שאלו הפסוקים הם כלולים מתורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכן יש באלו השלשה פסוקים כ"ח אותיות הויה. רצוני לומר כל הההי"ן והיודי"ן והווי"ן של ג' פסוקים אלו של יברכך ויאר וישא. הם כנגד יגדל נא כ"ח ה' ומגדל עוזו. וזהו כח מעשיו הגיד לעמו בברכה זו שצוה לכהנים לתת כח ושלום לעמו. וכן יש בפסוק ושמו את שמי כ"ח אותיות. להורות על מה שאמרנו. וכן יש ביברכך ה' שבעה אותיות של הויה כנגד זיין. לפי שכלי זיונם ושמירתן של ישראל זאת הברכה. ובפסוק השני יש עשר אותיות של הויה. כנגד עשר הדברות ועשרה מאמרות ועשר ספירות. ובפסוק השלישי יש י"א אותיות הויה. להורות על ספירה עליונה שהיא למעלה מי'. ובפסוק ושמו את שמי יש ז' אותיות הויה. להורות שהברכה הזאת היא כלי זיין של ישראל. והיא ג"כ כנגד ז' ברכות של כנסת ישראל שהיא נקראת כלה ושלום. וכן יש מתחלת הפרשה עד וישם לך שלום מ"ה אותיות של הויה. כנגד שם של יהו"ה שעולה במלואו מ"ה. וזהו מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. כי אדם עולה מ"ה. וכן תמצא מתחלת הברכה עד ואני אברכם מ"א תיבות. כנגד שם של מ"ב היוצא מפרשת בראשית. ואע"פ שאין התיבות אלא מ"א. עם השם של מ"ב הם מ"ב. וזהו כנגד ה' בם. והשם שיוצא מאלו השלשה פסוקים הוא שם של כ"ב אותיות כנגד ב"ך יברך ישראל. להורות שזאת הברכה היא כלל כל התורה כולה שיש בה כ"ב אותיות. והוא שם אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם בשכמל"ו. שיש בו כ"ב אותיות והוא שם של ברכת כהנים. והוא טוב לשמירה ולכל הדברים. והאומרו דרך תפילה כזה הסדר יועיל לו מאד ובפרט כשיאמרו ברכת כהנים יאמר "אל "נא "קרב "תשועת "מצפיך "פחדך "סר "תוציאם "ממאסר "פדה "סועים "פתח "סומים "ישעך "מצפים "דלה "יוקשים "וקבץ "נפוצים "סמוך "ה' "מפלתינו בשכמל"ו:
סוף דבר הברכה הזאת היא כלל כל התורה כולה. לפי שהוא ברכה משולשת יש לנו לדרוש שהיא כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם חוט משולש בזכיות. יברכך ה' וישמרך כנגד אברהם שהוא בעל הברכות. דכתיב ואברכה מברכיך וכתיב והיה ברכה. יאר ה' פניו אליך כנגד יצחק שיש לו פנים של זעם. כדכתיב ופחד יצחק היה לי. ולפי שיצחק בשעת העקידה נסתכל בדיוקנו של מעלה. לפי שהשם האיר פניו אליו עד שבסבת האורה החזקה כהו עיניו. אמר בו יאר ה' פניו אליך. ובברכה זו אנו מאירים פניו של זעם. וזהו ישא ה' פניו אליך ויחונך. כדכתיב ראה ראינו כי היה ה' עמך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כנגד יעקב שנתן לו השלום. דכתיב ויעקב נסע סוכותה היא סוכת שלום. לפי שכבר עשה שלום למעלה ולמטה. למעלה עם המלאך דכתיב ויאבק איש עמו. וכתיב וירא כי לא יכול לו וכתיב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. וזהו כנגד ישא ה' פניו אליך. ותנצל נפשי כנגד וישם לך שלום. וכן עשה שלום למטה עם עשו אחיו דכתיב וישקהו וכתיב אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. מה כתיב שם ויבא יעקב שלם שלם בגופו ובנפשו. שלם מהמלאך שנצחו. שלם מאחיו שאמר לו יהי לך אשר לך והודה לו על הברכות. והוא יושב אהלים בין אהל אברהם ויצחק. ועשה שלום ביניהם ומכריע ביניהם בסבת האמת והשלום. דכתיב תתן אמת ליעקב. והוא הכתוב השלישי המכריע ביניהם בסבת השלום שיש בזה הפסוק השלישי. והאמצעי הוא הנבחר בכל הדברים. ולכן נקרא הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כי השלום מכריע בכל הדברים. ולכן כתיב בו וישם לך שלום. וכן אלו השלשה ברכות הם כנגד שלשה ברכות ראשונות של שמנה עשרה שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב. מגן אברהם. כנגד יברכך ה' וישמרך. אתה גבור לעולם ה'. כנגד יצחק שיש לו זרוע עם גבורה. אתה קדוש. כנגד יעקב דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. ואמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. ואמרינן גמרינן תוך תוך. להלן כתיב והבריח התיכון בתוך וגו'. וכתיב ונקדשתי בתוך וגו'. מה להלן יעקב אף כאן יעקב. וכבר אמרתי לך שהוא האמצעי שלם. ומזאת הברכה למד משה לומר את גדלך כנגד אברהם. ואת ידך החזקה כנגד יצחק. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד יעקב. דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל. והוא עשה שלום בשמים ובארץ כמו שכתבתי למעלה. וכן אלו השלשה ברכות הם כנגד שלשה אחרונות. רצה ה' אלהינו כנגד אברהם. שהוא בעל החסד והרצון דכתיב הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. וזה כנגד יברכך ה'. מודים אנחנו לך צור חיינו ומגן ישענו הוא כנגד יצחק. שלו הגבורה והדין. וזה כנגד יאר ה' פניו אליך. שים שלום הוא כנגד יעקב. שהוא בעל השלום. ולכן בחתימה יש גם כן שלום. המברך את ישראל בשלום. וזה כנגד וישם לך שלום שהיא חתימת אלו השלשה ברכות. וכן אלו השלשה פסוקים מתחילין ביו"ד כנגד שלשה יודי"ן שאנו כותבים במקום השם. שהם רמז על שלשה דברים עליונים שכתבתי בפרשת בהר סיני. שהם כנגד יהו"ה. וכנגד ישראל. וכנגד ירושלם. וזהו שלם לאלהא רבה. שלם לחזקיהו מלכא שהוא כנגד ישראל. שלם לירושלם קרתא. ולכן יברכך ה' כנגד השם. יאר ה' כנגד ישראל שהשם מאיר להם פנים. ישא ה' פניו אליך כנגד ירושלם שנקראת סוכת שלום. ואע"פ שהיא נופלת בעונותינו. זמן יבא שיסלק השם פני זעמו ממנו וישם לה שלום. וזהו ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כי בשלום העיר יהיה לנו שלום. וכתיב ונתתי שלום בארץ:
ואמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. להורות שאע"פ שהשם צוה לכהנים שיברכו לישראל. השם היה המברך והמסכים על ידם. וזהו ואני אברכם לישראל. ולכן אמר ושמו את שמי. שהם לא היו עושים אלא שהיו מסדרים סדרי הברכה והשמות וזהו ושמו ויסדרו. וכן ושמו אותם איש על עבודתו. אבל אח"כ השם היה המברך והגומר על ידם. וזה תמצא מפורש בפסוק בכל המקום אשר אזכיר ולא אמר תזכיר. לפי שהשם הוא היה המזכיר. כי כשהכהנים היו מזכירים השם. השם היה בא וממשיך את שפע הברכה. והמלה היתה מושמה בפי הכהן מכח השם שהיה מזכיר. וזהו אף הוא היה מתכוין לגמור את השם. ולא אמר להזכיר אלא לגמור. שהכהן היה הגומר על יד השם. כאומרו בירושלמי בקול רם בקולו של רם. מלמד שהקב"ה משתף שמו עם הכהנים וזהו אזכיר ושם הארכתי. וז"ש בכאן ושמו את שמי. כלומר יסדרו שמי הכהנים. ואח"כ אני המברך. וזהו ואני אברכם לישראל והוא כפתור ופרח:
